מאמרים

"חיכתי שמשהו יקרה, שמשהו ישתנה, שההבטחה הגדולה של החיים האלו תתממש.."

חיכתי לעבודה חדשה, להעלאה במשכורת, לבן/ בת זוג חדש/ה, לאהבה חדשה, לילד, חיכיתי להרגיש טוב יותר וגם שההורים שלי ירגישו טוב יותר. חיכתי לחבר/ה טובה, חיכתי לחופשה הבאה, חיכיתי לערב, ללילה, לבוקר..

זמן או פרק זמן הינו כימות יחסי למשהו, משהו שהיה או יהיה או נק' זמן מסויימת שממנה אנו מתייחסים לדברים. כמה פרקי זמן בחיינו העברנו בציפייה? ציפייה הינה אמונה, רצון למשהו שיקרה, משהו שאנו מתכננים בראש שלנו על פי המוכר והידוע, ואי לכך, רב הסיכויים, שתוביל לרגש של אכזבה.

המנגנון הזה של ציפייה- אכזבה מזיק לנו: ללב שלנו, לשאיפות שלנו, למי שאנחנו, ליכולת שלנו להיות במציאות ולקיים את עצמינו על פי מה שיש, ולא מה שיהיה. קשה לכמת את כמות הזמן שאנו מכלים בציפייה, תקווה, אבל היא כ"כ מובנית אצל רבים מאיתנו שאנו מתייחסים אליה כמי שאנו.

הציפייה יוצרת פיצול אצלינו, היא פוגעת בכוח ובעוצמה שלנו לחיות את החיים במלואם. בעוד רצון ומוטיבציה מניעים אותנו קדימה, ציפייה מאיטה אותנו, משהה אותנו, ולעיתים דרכה, אנו שוכחים מה רצינו מלכתחילה.

הפיצול הזה, בין ציפייה למציאות, גרם לי לחפש דרך לצמצם בין השניים, איך אוכל לחיות את חיי עם עוצמה וכוח ולא מתוך ציפייה למשהו טוב יותר שיקרה. מתוך זה בחרתי בעבודתי כמדריכה בשיטת גרינברג. דרך שיטה זו, ניתן ללמד אנשים לצמצם את הפער הזה בין הרצוי למצוי, בין האמונה, למה שיש עכשיו.

אז מהי שיטת גרינברג?

שיטת גרינברג הינה דספלינה של תשומת לב, המתאפיינת במתן דגש לתשומת הלב של הגוף‏, לתפיסה ולחוויה האישית של האדם‏. השיטה מלמדת דרך הגוף, להיות קשובים לעצמינו, לסביבתנו ולעצור הרגלים אוטומטיים המגבילים אותנו. המטרה בטיפול היא להעצים את יכולתינו להחלים, להשיג מטרות אישיות ולהיות במיטבינו‏.

אז מה הקשר של כל זה לציפייה?

ציפייה היא חלק מדפוס התנהגות קבוע המופיע בסיטואציות שונות בחיים שלנו. מתוך ההנחה שאנו בוחרים למה לשים לב בכל רגע נתון, ציפייה הינה בחירה של תשומת הלב. ברגעים שאנו 'שבויים' בתוך ציפייה, בין אם שלנו או מוכתבת על ידי החברה, אנו פועלים בצורה אוטמטית וללא תשומת הלב הדרושה ואי לכך, נשארים חסרי כוח. היכולת שלנו לשנות זאת,תהה דרך זה שנלמד להפסיק את התגובות הקבועות שלנו למצבים אלו.

לדוגמא: ציפייה למשהו חדש/ לשינוי תתבטא בהרבה רעש בראש, 'לופים' שחזורים על עצמם וחוסר תחושה בגוף. מצבים אלו מתאפיינים בתחושות קבועות בגוף שמשתנות בין אדם לאדם, אך לרב יתבטאו בנשימה רדודה, חוסר תחושה, כאבים באזורים שונים (עורף/ כתפיים/ גב, כאבי ראש) וחוויה כללית של חוסר שקט.

היכולת שלנו ללמוד לזהות ולחוות את התגובות הקבועות האלו, נותנת לנו את הכוח להפסיק אותן.

ללמוד להפסיק את הפיצול שאני יוצרת כל פעם שאני מצפה, כאשר אני חווה אכזבה או חוסר סיפוק, כאשר מה שיש זה לא מה שאני רוצה שיהיה.

בתהליך אישי אלמד ליצור את ההבדל, תוך דגש על מה אני בוחרת לשים אליו לב. התהליך נעשה ע"י אימון לשימת הלב על מה שכל אחד או אחת מאיתנו רוצה. צורת העבודה הינה במפגשים פרטניים בה נגדיר את המטרה של האדם והתגובה הקבועה שאותה ירצה לעצור. את התגובה נתאר בצורה מילולית וכן נמחיש אותה כחוויה קבועה בגוף המוכרת לכל אחד מאיתנו מסיטואציות יומיומיות. בתהליך נלמד שיעורים בסיסים של תשומת לב לגוף, צורות נשימה שונות, הרפיה ושליטה בשרירים, יכולת להפסיק מאמץ, יצירת שקט ועוד. כאשר תשומת הלב הזו מושגת, נלמד בצורה מעמיקה יותר לזהות ולהכיר חוויות פיזיות של התנהגות, תנועות, מחשבות, אמונות ורגשות, ותוך כדי נלמד לשלוט עוד ועוד על הדרך בה מייצרים את התגובה. בסופו של תהליך, מתוך בחירה אישית, תיהיה לנו היכולת לעצור את כל מה שמפריע לנו.

כל יום בו אני לומדת לעצור את את ההרגלים הקבועים שלי, את הציפיות שאני יוצרת בראש, מאפשר לי להיות טבעית יותר, שקטה יותר והחיים נהיים מעניינים, פשוטים וקלילים יותר.

״הכל בסדר", "הכל טוב"…..

כמה מאמץ אנחנו משקיעים כדי להגיד לעולם ולעצמינו שהכול בסדר, הכול טוב, הכול סבבה, גם כשלא ממש ככה. העיקר שלא יראו עלינו. כשאנחנו מתאמצים להיות בסדר, לענות על הציפייה של הסביבה מאיתנו להיות בטוב, אנחנו מדחיקים ומתעלמים מהתחושה שיש לנו בגוף.
הדחקות, כידוע, אף פעם לא עוזרות לשנות את המצב ובמקום להלחם נגד מה שאנחנו מרגישים, אנחנו יכולים לקבל את המצב.
ברגע שנקבל את מה שמתרחש לנו בגוף כשאנחנו לא ממש מרגישים טוב, זו הנקודה בה דברים יכולים להתחיל להשתנות.

חגיגות העצמאות של המדינה על כל הטקסים, הסימובליות והזיקוקים…פעם הייתי מאד גאה להיות חלק מהחגיגות האלו, סוג של סימבוליות לציונות שגדלתי עליה עם כל המטען על כך שאין לנו מקום אחר.מאז, דברים השתנו, המדינה השתנתה, יש פחות תמימות ועם זאת יש יכולת חשיבה וביקורת הרבה יותר מעמיקה. ביקורתיות, כשמקשיבים ומשתמשים בה בתבונה, יכולה להעצים, להביא כל אחד מאיתנו למקומות חדשים.
דרך ביקורתיות אנו יכולים לזהות דברים שלא מוצאים חן בעינינו, דברים שאנחנו רוצים לשנות ואת האפשרות והיכולת להניע לפעולה שתיצור לנו חיים טובים יותר, עשירים יותר, נכונים יותר.
ההנחה הבסיסית, שכמבוגרים אנחנו אנשים עצמאים ואחראים לחיינו, מביאה איתה הרבה כוח ויכולת לקחת שליטה על ההתנהלות שלנו. אם אני אחראית, לי יש את היכולת לשנות. אם אני עצמאית אז לי יש את ארגז הכלים הזה שאותו אני יכולה לקחת וליצור בעזרתו משהו חדש.
ארגז הכלים שלי הוא תשומת הלב שלי והגוף שלי. היכולת לשים לב לדברים שאני לא אוהבת, למה מפריע לי, מה מציק או מטריד אותי ומתוך תשומת לב לדפוס, למאמץ, לאיך הוא בא לכדי ביטוי בגוף, ללמוד להרפות ולשנות.
כשהשרירים רפויים, הראש נרגע ויש שקט. אז אפשר לחשוב, להתרכז, לתכנן קדימה וליצור לנו, לכל אחד מאיתנו, עולם טוב יותר.
לשנה של עצמאות וחשיבה חופשית.

כל כך הרבה זמן רציתי וחיפשתי והנה זה קרה- עברתי דירה! רציתי מקום משלי, שירגיש לי בית, שאוכל להרפות בו מאמץ, שממנו אוכל לחשוב, ליצור ולחוות חוויות חדשות.תל אביב הצפופה, עם כל הבלאגן, בעיות החנייה והרעש, התגלתה לי כמקום של אנשים מגוונים, מעניינים, עם המון סיפורי חיים. מהעבודה עם רובי וגליל, ששיפצו ועבדו איתי, למדתי שאפשר לעשות שינויים וטעויות בלי טיפה של לחץ ועם הרבה פירגון וסבלנות (״שפץ נא״ לכל מי שמחפש מומלץ בחום).
פגשתי מוכרים ואנשי מקצוע שהיו אדיבים, נעימים, סיפרו לי על כאבים וסיפורי חיים ותוך כדי נתנו שירות מצויין. הכרתי מלא סימטאות בדרום העיר ולמדתי על כל מיני סוגים של ברגים, ידיות, מנעולים, צבעים וכו׳. התחלתי לשים לב לברזים וסוגי אסלות בבתי קפה ומקומות שעברתי דרכם, ללמוד על תאורה, סוגי עץ, שקעי חשמל וסוגי שיש, ובתהליך הזה לקבל חוות דעת של חברים טובים שבאמת אוהבים.
זו היתה חוויה נהדרת של עצמאות, של יכולת לעשות משהו בפרק זמן קצר (שבועיים וחצי) ולשמור על מסגרת, על חיים, להיות מלאה באנרגיה והתרגשות, וגם ברגעים שהרגשתי שהכסף נוזל ומתפזר בקצב מהיר, לחזור לעמוד על הרגלים ומשם להמשיך לקבל החלטות.
אחרי כמה ימים קמתי בבוקר, בלי ארגזים, בלי משהו דחוף שצריך לסיים באותו יום וקלטתי שזהו! יש לי בית. לתחושת הסיפוק התלווה גם עצב קטן ורצון לעוד הרבה פרוייקטים מענייינים ואינטנסיבים.
תנועה זו תחושה נפלאה! היא ניערה אותי, שיחררה היסטוריה ישנה, זיכרונות שכבר נגמרו ועכשיו יש מקום לזוז, לזוז ממה שהכרתי!
שיהיה לנו אביב מרענן עם תנועה ותזוזה מכל מה שתרצו.